ערכתי את ספרו של פרופסור מרדכי גיחון, דרך כוכב מיעקב, בר כוכבא וזמנו (מודן/מערכות/משרד הביטחון, 2016), שיצא לאור לאחרונה. בתמצית זו אביא כמה התייחסויות המתבססות על הספר. בר כוכבא נותר בזיכרון ההיסטורי כאחת הדמויות החשובות בהיסטוריה של העם היהודי עד היום. המרד שהוביל היה הניסיון האחרון, הגדול ביותר עד להקמתה של מדינת ישראל במלחמת העצמאות, לקומם מחדש את הריבונות היהודית בארץ ישראל. התבוסה  בעימות עם מכונת המלחמה של האימפריה הרומית נחרטה בזיכרון ההיסטורי כאסון לאומי שנבע מפזיזות מסוכנת. בכל הדורות טרחו החכמים והרבנים להזהיר את העם היהודי  ממעשים דומים וציירו את בר כוכבא כדמות הרפתקנית ושלילית. אולם העם היהודי, הקטן בגודלו והמסור לאמונתו, מורשתו וארצו, נאלץ להתמודד מעת לעת עם הדילמה עמה התמודד בר כוכבא: מתי לצאת למלחמה, נגד מי ולאיזו מטרה.

 

היריעה ההיסטורית שבספר, הנשענת על מגוון רחב של אבני פסיפס היסטוריות שחוברו זו לזו ביד אמן ובהעזה, מעמידה את בר כוכבא ואת היישוב היהודי בארץ באור מציאותי יותר. פרופסור גיחון עוסק גם בתמונה הרחבה של האימפריה הרומית וגם בדמותו של בר כוכבא כמנהיג יהודי, כפי שהיא נחשפת ממקורות יהודיים, רומיים ונוצריים, מהאיגרות שנחשפו במדבר יהודה ומממצאים ארכיאולוגיים נוספים.  העילה למרד, הערכת המצב של בר כוכבא, ההכנות למרד והלחימה העיקשת נגד מכונת המלחמה הרומית נדונים בספר בביקורתיות אך גם מתוך ניסיון להבין ולהעמיד את הדברים בהקשר של תולדות העם היהודי מאז ועד היום. המרד לא התרחש עקב התפרצות מקומית. מן ההכרח להבין שההיערכות למרד הייתה יסודית וכללה, בין היתר, הכנת כלי נשק, חפירת מערכות רבות של מערות ששימשו גם להתנפלות על כוחות רומיים וגם למסתור, מגעים עם הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה ועוד.

 

פרופסור גיחון מעלה שוב את הדילמות ואינו מניח לקוראים להיצמד למסקנה המקובלת הנשענת על התוצאות הרות האסון. מתברר שגם עמים אחרים מרדו באותה עת. בנוסף לכך, בתמונת המצב האסטרטגית היו גם גורמים שיכלו לסייע למרד ובמיוחד פרתיה, האויבת שהאימפריה הרומית לא יכלה להכריע אותה, אך גם הקהילות היהודיות החזקות ברחבי האימפריה הרומית. ככל הנראה, מתנדבים מקהילות אלה אכן הגיעו והצטרפו לצבאו של בר כוכבא. בר כוכבא היה יכול לשער שהדריאנוס יעדיף פשרה, כדי להצטייר כרודף שלום וכפי שפעל עם הקמת חומת הדריאנוס בבריטניה והוויתורים בגבול עם פרתיה. מעבר לכך, אם עילת המרד הייתה פעולתו של הדריאנוס להקים בית מקדש אלילי בירושלים במקומו של בית המקדש היהודי, הרי שוויתור בשאלה זו היה גורם חלילה לאובדן הזהות של העם היהודי, בדומה לעמים אחרים במזרח, שאימצו את הפולחן הרומי ביחד עם הפולחנים שלהם וזכרם נותר רק על דפי ההיסטוריה. אם אכן אלו היו פני הדברים, הרי שללא המרד, שהסתיים בטבח אדיר ממדים של היהודים בארץ, לא הייתה אפשרית ההתאוששות והקמת המרכז היהודי בגליל לאחר תקופתו של הדריאנוס. בכל מקרה, טעותו של בר כוכבא הייתה בכך שלא הבין את חשיבותה של ארץ ישראל לאימפריה הרומית כגשר היבשות המחבר בין אסיה לאפריקה. הדריאנוס לא היה מוכן לוותר ושיגר לארץ את מיטב כוחותיו, במאסות אדירות לפי מושגי התקופה ההיא וממרחקים, כגון רומניה והונגריה של היום ואף אפריקה. לאחר כמה הצלחות מזהירות נגד הכוחות הרומיים הראשונים וייתכן שבהן גם כיבוש ירושלים וניסיון לבנות את בית המקדש (כפי שניתן להסיק מהמטבעות שטבע בר כוכבא), שחקה העוצמה הרומית, שהופעלה בשיקול דעת ובתבונה צבאית, את יכולת הלחימה היהודית. הקרב האחרון שבו נפל בר כוכבא התרחש בביתר ואחריו טבחו הרומים ביהודים המורדים. על פי האגדה היהודית, כ-600,000 יהודים נרצחו. גזרות הדריאנוס נגד קיום היהדות וההתעללות בעשרת הרוגי מלכות מעידים על זעמו ואולי גם על פחדיו, שמא עמים אחרים ילכו בעקבות היהודים. הדריאנוס גם ביטל את השם "יודיאה" וקרא לפרובינקיה "סוריה פלסטינה" כדי למחוק כל זכר לקשר שבין הארץ לבין היהודים.   

 

נראה שהגיעה העת להשיב את בר כוכבא למקום הראוי לו בזיכרון ההיסטורי של העם היהודי. מן ההכרח להפוך את ביתר לאתר זיכרון לאומי ולהקים מוזיאון שבו יוכל הציבור ללמוד על בר כוכבא וזמנו ולהתמודד עם הדילמות עימן התמודד בר כוכבא.  

 

מרדכי גיחון הוא פרופסור (אמריטוס) בארכיאולוגיה קלאסית באוניברסיטת תל אביב. בין היתר ערך חפירות ארכיאולוגיות בעין בוקק ובמקומות נוספים בארץ. בנוסף לכך, פרופסור גיחון חוקר בתחום ההיסטוריה הצבאית והינו מומחה עולמי לדרך הלימס הרומית בנגב ולמסע נפוליאון בארץ ישראל. הוא הקים את העמותה לחקר נפוליאון ותקופתו בארץ ומשמש נשיאה מאז הקמתה.  פרסם מאמרים וספרים רבים בתחומי הארכיאולוגיה וההיסטוריה הצבאית בארץ ישראל. פרופסור גיחון שירת בחטיבה היהודית הלוחמת במלחמת העולם השנייה (חי"ל) והיה בין מייסדי המודיעין הצבאי בשנותיו הראשונות של צה"ל. כמו כן הקים את ענף המחקר הראשון באמ"ן ועמד בראשו חמש וחצי שנים. בין היתר, מרדכי ערך את הספר שכתבתי על הגדוד הראשון בחטיבה היהודית הלוחמת (ישראל בן דור, הראשון לחי"ל, הגדוד הראשון בבריגאדה היהודית במלחמת העולם השנייה, הוצאת אפי מלצר בע"מ, 2000).