בשנים האחרונות מתרחב והולך המחקר ההיסטורי של הדימויים. מתברר שחקר הדימויים מאפשר הבנה מעמיקה יותר של המהלכים ההיסטוריים, מכיוון שהדימויים משפיעים על הדרך שבה נתפסת המציאות ההיסטורית ומכאן על קבלת ההחלטות. מחקר ההיסטוריה של הדימויים מחייב גישה אחרת למקורות. מסמכים ארכיוניים גנוזים, שערכם רב בתהליכי קבלת ההחלטות, עשויים להתברר כמשניים  בחשיבותם ביחס לדימויים. לעומת זאת, לעיתונות, לספרות, לקולנוע ולתיאטרון עשויה להיות חשיבות רבה. גם למימד החזותי חשיבות רבה – קריקטורות, מפות ותמונות. היוצרים, שניסו לקלוע לטעמו של הציבור, גם מייצגים את רוח התקופה וגם מעצבים אותה. בנוסף לכך, מידע רב המעיד על תפיסת העולם, השאיפות והכוונות, מתפרסם בדרכים רבות ומגוונות וזמין לכל. 

מטרת מאמר זה היא לדון בדרך שבה השתקפה דמות האויב הערבי באלבומי הניצחון שפורסמו בישראל לאחר מלחמת ששת הימים ולעמוד על ההשפעות האפשריות שהיו לדרך זו על הנסיבות שבהן פרצה מלחמת יום הכיפורים – מבחינתה של ישראל.

 

מושגי היסוד: דימוי, אויב, איום

הדימוי הוא תמונה מייצגת של המציאות המצטיירת בשכלו של האדם כתוצאה משילוב של זיכרון, ידע, משקעים תרבותיים, מוסכמות חברתיות וניסיון מצטבר. לדימויים יש בסיס במציאות, אך הם מכלילים ומעוותים את פני הדברים. דימויים שליליים לגבי עמים אחרים נוצרים בילדות המוקדמת וקשה מאוד לשנותם. אויב הוא כל מי שמנסה לפגוע או לתקוף ולפיכך מהווה יעד לפגיעה.  צדדים בסכסוך נוטים להשחיר את דמות האויב ולהכליל את הדימוי השלילי על כל מי ששייך לצד האחר ובדרך זו להצדיק את הפגיעה ב"אחר". במקרים קיצוניים, עיוות דמות האויב מגיעה עד כדי דה-הומניזציה מוחלטת של הצד האחר. היחס לאויב הוא במושגים של שחור ולבן, רע וטוב. הנטייה היא לייחס לאויב את כל הרע ולנכס לצד העמית את כל הטוב. האיום הוא מידת הסכנה המיוחסת לאויב. ככל שגדלה הסכנה המשוערת המיוחסת לאויב, כך יגדל מרחב הטעות בהערכת האיום (בן דור, אי יהודי, עמ' 17 – 22).

מרכיבי היסוד של דימויי הערבים ערב מלחמת ששת הימים התהוו החל מראשית ההתיישבות היהודית החדשה בשלהי המאה ה- 19 והתבססו על גלי המאורעות בימי המנדט הבריטי, המלחמות (מלחמת העצמאות, מלחמת סיני) ותקופות הביטחון השוטף שביניהן. ככלל, הערבים נתפסו כחברה נחשלת, אלימה ורצחנית. "היישוב היהודי"  ומדינת ישראל נטו לראות את עצמם כמייצגים את הקדמה, הדמוקרטיה וערכי המוסר העדיפים של המערב במרחב המזרח התיכון. הביטוי שטבע אהוד ברק בסוף שנות התשעים- "וילה בג'ונגל"- משקף היטב את הנתק שבין ישראל לשכנותיה, על פי הדימוי העצמי.

 

"ימי האלבומים"

ההיסטוריון תום שגב (בספרו- 1967) מכנה את תקופת מלחמת ששת הימים בכינוי:"ימי האלבומים". האמת היא ש"ימי האלבומים" הם כימיה של המדינה ואף קדמו לה. כבר לאחר מאורעות 1929 פרסם הצייר נחום גוטמן חוברת קריקטורות ראשונה מסוגה. בחוברת זו, תחת ההשפעה הקשה של מעשי הטבח שנעשו במאורעות אלו על ידי הערבים, במיוחד ביהודים בחברון ובצפת, יוצגו הערבים בקריקטורות כהמון מוסת בקלות, רצחני ומתועב; היהודים- כאנשי יצירה עמל והגנה ואילו הבריטים- כאוהדי הערבים המסייעים להם ברצח על ידי התעלמות (גוטמן, מאורעות א"י).