לבנון הפכה לקשר הגורדי של האסטרטגיה הישראלית, אולי בדומה לבעיה הפלסטינית. גם כיום, לאחר שארגון החזבאללה, שהיה הכוח העיקרי בלבנון, הובס במלחמה ופורק מנשקו; משטר אסד, האב ובנו, נגוז; הצבא הסורי התפורר והמרכיבים האיכותיים של עוצמתו הושמדו על ידי ישראל, חידת לבנון עדיין רחוקה מפתרון.

​

יאיר רביד-רביץ, שעמד בראש המנגנון שיצר את הקשר הראשוני עם הלבנונים, מתאר בספר את ראייתו לגבי  הדרך שהובילה לכניסת צה"ל ללבנון למשך כרבע מאה ולשקיעתו ב"בוץ הלבנוני".  כתיבתו מבוססת בעיקר על זיכרונו ועל האופן שבו ראה את הדברים. הספר מחולק לשני חלקים: בחלק הראשון מתוארת ההתפתחות מראשית הקשר עם הנוצרים ובהמשך הקמת צד"ל, הקשר עם הפלנגות, מלחמת "שלום הגליל", הלחימה בלבנון עד הנסיגה בשנת 2000. בחלקו השני של הספר הובאו סיפורים על סוכנים איתם עבד במשך כל השנים. הפרטים המזהים שונו והמחבר משתדל לתת לסיפורים אופי קליל של אנקדוטות וזכרונות.