כאשר התחלתי בפגישות עם מוטקה, הייתה בידו מחברת עבת כרס, שבה כתב, ביסודיות וברצינות המאפיינים אותו בעבודה, לצד ההומור והשובבות ביחסי אנוש, את זכרונותיו ביידיש. אולם למען הדורות הבאים, מוטקה תרגם את הדברים לעברית ואני כתבתי אותם מפיו. השתדלתי ככל האפשר לשמור את הרוח של ההומור והרגישות האנושית שאפיינו את סיפורו. הסיפור הוא של משפחה אחת, אך הוא מעיד על גורל העם היהודי כולו, במאה השנים האחרונות, ועל אומץ לב, מסירות ואהבת החיים והאדם באשר הם.