top of page

'המפץ הגדול'- גירוש ספרד ותוצאותיו

ד"ר ישראל בן-דור, 'המפץ הגדול'- גירוש ספרד ותוצאותיו

 

גירוש ספרד, בדומה לשואת העם היהודי באירופה, חורבן שני בתי המקדש וגלות עשרת השבטים, הוא מן המאורעות בתולדות העם היהודי שגלי ההדף שלהם מורגשים עד היום. ניתן להשוות את חשיבותו של המרכז היהודי בספרד לזו של יהדות ארה"ב כיום, ואפילו למעלה מזה, מכיוון שמדינת ישראל לא הייתה קיימת באותה עת. הדיון בגירוש יוצר את הצורך לעסוק ב-800 שנות ההיסטוריה של היהודים בספרד וספרד בכלל, בסיבות ובגורמים לגירוש ובתוצאותיו הבולטות. העימות אדיר הממדים בין נצרות לאסלאם, שקדם לגירוש, מזכיר את העימות המתרחש כיום במרחב המזרח התיכון.

 

דווקא המוסלמים אפשרו ליהודים לחיות במסגרת דתית אוטונומית ועם זאת לפעול בחופשיות רבה בחברה שהקיפה אותם. באמצעות הלשון הערבית נחשפו היהודים אל כל אוצרות הרוח האנושית, מכיוון שהמוסלמים תירגמו לערבית באמצעות מתורגמנים את הכתבים היווניים והלטיניים ובתוך כך יצרו מדעים, פילוסופיה וספרות משלהם. הרמב"ם, למשל, ממזג ביצירתו בקיאות במורשת היהודית התורנית, פילוסופיה אריסטוטלית ופילוסופיה של דת האסלאם. כך הפכה אנדלוסיה שבספרד למרכז יצירה של העם היהודי שאותותיו ניכרים גם היום. בספרד התחברו רבות מן היצירות הבולטות של העם היהודי בפילוסופיה, בהלכה, בשירה עברית, בפרשנות המקרא, בדקדוק העברי וביצירה הקבלית. יצירה ענפה זו התפתחה בתנאים שיצר דווקא הכיבוש המוסלמי. מבחינה הלכתית נמנתה יהדות ספרד על בית הילל וגילתה מתינות ופתיחות לעולם החיצון. בספרד זכתה הלשון העברית לתחייה בשירה ובמדעים ובה הונחו יסודות הדקדוק העברי. היצירה האדירה בתחום ההלכה סוכמה על ידי ר' יוסף קארו, שכתב בצפת במאה ה-16 את ספרו המקיף "שולחן ערוך".

 

השירה העברית הופרתה מהמפגש עם השירה הערבית שהגיעה לאנדלוסיה ממדבריות חצי האי ערב והפכה לשירה המקיפה את כל תחומי החיים של האדם וחזרה לעסוק, למשל, במלחמה, ביין ובאהבה. תקופה זו זכתה לכינוי "תור הזהב" ובין הדמויות שנתנו לאותה תקופה את משמעותה נמנים המשוררים: ר' שמואל הנגיד, ר' שלמה אבן גבירול, ר' משה אבן עזרא ור' יהודה הלוי. בתוך השירה העברית נשמרו הזהות הלאומית והערגה אל הגאולה. עצם הכתיבה בשפה העברית שמרה על הרצף התודעתי של העם היהודי ועל הקשר לארץ ישראל.

 

במחצית המאה ה-12 נחרבו מרכזי התרבות היהודיים באנדלוסיה על ידי פלישת ה"מוואחידון" לאנדלוסיה. לפיכך החלה הפעילות היהודית הרוחנית להתרכז בעיקר בספרד הנוצרית: קסטיליה וקטלוניה. גם בספרד הנוצרית השתלבו היהודים בחיי הכלכלה והתרבות בחברה הכללית שבקרבה חיו. במאות ה-12 וה-13 הייתה ה"רקונקיסטה" (כיבוש מחדש, Reconquista) בשיאה וצבאות הנוצרים כבשו את רוב אדמת ספרד מידי המוסלמים. מכיוון ששטחי הממלכה הורחבו בתוך זמן קצר, נזקקו המלכים הקתוליים לשירותיהם של היהודים (במיוחד כשרי אוצר) והעניקו זכויות יתר למנהיגים היהודים. במיוחד בלט מעמדם של היהודים בטולדו, בירתה של ספרד הנוצרית. במאה ה-13 הייתה טולדו לסמל של סובלנות וחצר המלך שימשה כמקום מפגש למשוררים ומלומדים מכל העמים והדתות. היצירות בשפה הערבית תורגמו ללטינית והחלו לשמש את אירופה. במפעלי התרגום בחסותו של המלך אלפונסו העשירי "החכם", נטלו חלק מוסלמים, נוצרים ויהודים.

 

משלהי המאה ה-14 (לאחר פרעות קנ"א, שנת 1391), הלך והדרדר מעמדם של היהודים בספרד. הכנסייה הגבירה את לחציה על היהודים והאינקוויזיציה (גוף החקירות והענישה של הכנסייה), רדף קשות את האנוסים (יהודים שהתנצרו בעל כורחם) ואת היהודים ולחץ על המלכים הקתוליים לגרש את היהודים ואת המוסלמים מאדמת ספרד. בשנת 1492 דרשו המלכים הקתוליים מן היהודים לקבל את אחת משתי האפשרויות (ששתיהן היו עבורם קשות מנשוא): לוותר על אמונתם ולהפוך לנוצרים או לעזוב את ספרד, שהייתה מולדתם ובה חיו מאות בשנים. כך פסקו החיים היהודיים בספרד והיהודים שיצאו ממנה התפזרו בכל העולם וכך הביאו עימם מן התרבות והעושר הרוחני לקהילות אליהם הגיעו.

 

חורבן המרכז בספרד, הגירוש וצמיחת הקהילות החדשות של מגורשים ואנוסים בעולם כולו (ובין היתר ב"עולם החדש") היו "מפץ גדול" מבחינת העם היהודי. האסון יצר מתח משיחי בעולם היהודי והוביל לצמיחת הקבלה ולעליית משיחי שקר. אותותיו של גירוש ספרד ניכרים עד היום בכל הארץ. היווצרותן של קהילות מגורשי ספרד, פריחתה של צפת במאה ה-16 וחידוש היישוב היהודי בטבריה, הם מן התוצאות הבולטות של הגירוש.

 

על פי המסורת, החרימו המגורשים את ספרד ולא חזרו אליה. הקהילה היהודית שהוקמה בה הייתה קטנה מאוד. בשנת 1968 ביטלה ספרד את צו הגירוש ו-522 שנים לאחר הגירוש, בשנת 2014, ניתנה אפשרות לצאצאי המגורשים והאנוסים לשוב ולקבל אזרחות ספרדית בתנאים מסוימים מבלי לוותר על אזרחות המדינה שבה הם מתגוררים ועל ידי הוכחות באמצעות שמות משפחה, ידיעת השפה וזיקה למורשת.

bottom of page