הונגריה והיהודים במאה העשרים:

היסטוריה וזיכרון

ד"ר ישראל בן דור

ברקע לוויכוח על המוזיאון החדש לשואה בהונגריה, ה"נרטיב" ההונגרי החדש והמשא ומתן עם ישראל בנושא זה, מן ההכרח להזכיר כמה מהעובדות שלא ניתן לחלוק עליהן ולעמוד על הדרך שבה הונגריה מציגה את עברה ואת השואה כיום. בשלהי המאה ה-19, בד בבד עם השגשוג ממנו נהנו היהודים בממלכה האוסטרו-הונגרית ובהונגריה בפרט, הונגריה הייתה אחת המדינות הראשונות שבהן הופיעה האנטישמיות המודרנית. במלחמת העולם הראשונה האנטישמיות בהונגריה גאתה, למרות נפילתם של כעשרת אלפים יהודים בקרבות. בתום מלחמת העולם הראשונה, עם פירוקה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, בחוזה טריאנון (1920), איבדה הונגריה שני שלישים משטחה וכשלושה מיליון הונגרים (מתוך אחד עשר מיליון) הפכו למיעוטים בארצות השכנות. בדומה למה שקרה לגרמניה ולאוסטריה לאחר מלחמת העולם הראשונה, צבאה של הונגריה קוצץ והיא גם נאלצה לשלם פיצויים. מכאן ואילך, שאפה הונגריה להחזיר לשליטתה את השטחים שאבדו ואת גדולתה בעבר.  

לאחר המלחמה היהודים הואשמו על ידי הימין באחריות לאסונה של הונגריה, בניסיון ההפיכה הקומוניסטי בשנת 1919, בחדירה ללאומיות ההונגרית ובהריסתה על ידי עידוד הבדלנות של המיעוטים הלאומיים ומאבקים חברתיים. כך נוצרה הגרסה ההונגרית לאגדת "הסכין בגב האומה" שאפיינה את התעמולה הנאצית בגרמניה. הימין שעלה לשלטון בהונגריה בשנות העשרים סבר שמן ההכרח לבודד את היהודים מהלאום ההונגרי ולהוביל להתחדשות לאומית ובהתאם חוקק חוקים נגד היהודים, שנועדו לשבור את כוחם הכלכלי ואת מעמדם החברתי. בכך קדמה הונגריה אף לגרמניה, שבה נחקקו חוקים כאלה רק לאחר עליית הנאצים לשלטון.