סלים (שלום) אלדאודי (1870 - 1952) ז"ל, סבי מצד אימי, נולד בצפת. שלום היה מורה לעברית וערבית בבתי ספר בטבריה, בירושלים, ביסוד המעלה, ראש פינה, צפת, עקרון וראשון לציון ותקופה מסוימת בקהיר, בטנטה ובאלכסנדריה. בין היתר, היה המורה הראשון לערבית בבית הספר הראלי העברי בחיפה עם הקמתו בשנת 1913 (ועד שנאלץ לברוח עקב חובת הגיוס לצבא התורכי בשנת 1916). פרסם מאמרים בעיתונות הערבית במצרים על סגנון וספרות ועל אהבת עם ישראל לארצו. בקהיר היה גם מזכיר בית הדין הרבני בנשיאותו של הרב הראשי אהרן בן שמעון.

מפעלו הגדול והחשוב ביותר היה תרגום הספר "אהבת ציון" של אברהם מאפו לערבית ספרותית. מטרת התרגום הייתה לקרב את היהודים דוברי הערבית לשפה העברית וליצירה המתחדשת בשפה זו ולהוכיח להם כי השפה העברית היא שפה חיה: "באותה שנה תרנ"ו [1896] התחלתי לתרגם את הספר "אהבת ציון" לחכם מאפו ז"ל לערבית לבני הנוער העברי בארץ מצרים, לחבב אותם על שפתנו העברית שחשבוה בימים ההם לשפה מתה. כוונתי הייתה בתרגום הספר הנ"ל להראות להם כי שפתנו העברית לא תחסר כל בה" (התועה בסבך החיים, עמ' 194).

הספר יצא לאור בקהיר בשתי מהדורות. החלק הראשון יצא לאור בקהיר בפעם הראשונה בשנת 1899: סלים אלדאודי, מחבת צהיון, מהדורה ראשונה, חלק ראשון, (קהיר, 1899).. בשנים 1921 ו- 1922 יצא הספר לאור בקהיר בשני חלקים: מחבת צהיון, חלק ראשון (קהיר, 1921), חלק שני (קהיר, 1922). עד היום, זהו התרגום היחידי של הספר לערבית ספרותית ולמעשה מדובר בתרגום הראשון של רומאן בעברית לערבית קלאסית. הספר זכה לתשבחות בעיתונים ערביים ויהודיים במצרים.

הרומן אהבת ציון (1853) פרי עטו של אברהם מאפו, נחשב לרומן העברי הראשון ולאחת היצירות החשובות בתחייתה של השפה העברית ולאחד הסימנים המבשרים את צמיחתה של התנועה הלאומית היהודית – הציונות. ד"ר מחמוד כיאל, העוסק בין היתר בחקר התרגומים מעברית לערבית והקדיש מחקר לתרגומו של שלום אלדאודי, טוען כי יש לראות את התרגום ופרסומו במסגרת תהליך המודרניזציה והחילוּן בקהילות היהודיות בארצות ערב. התרגום מבטא ניסיון לשלב בין הרצון של המשכילים היהודים בארצות ערב למצוא את מקומם בתרבות הרוב הערבית לבין הרצון לשמר את המורשת התרבותית הייחודית ולהחיות את השפה העברית. כיאל טוען כי לתרגום חשיבות כפולה מכיוון שהוא גם התרגום הראשון מן הספרות העברית לערבית וגם אחד הטקסטים הראשונים, הכתובים בערבית (ולא בערבית-יהודית), על ידי משכיל יהודי בעת המודרנית.

​