ד"ר ישראל בן דור​

​

"החכם השלם"

חוטים נעלמים מחברים בין דורות במשפחה ומגשרים על הפערים בזמן ובמרחב. מזה שנים רבות, בעקבות הדורות שקדמו לי, אני חוקר את תולדות משפחת אימי, משפחת אלדאודי, המיוחסת לפייטן ר' חיא אלדאודי שנפטר בליאון שבספרד בשנת 1154. ר' חייא אלדאודי היה צאצא של ראש הגולה האחרון ולכן המשפחה מיוחסת לזרע דוד המלך. בשנת 1492, בגירוש ספרד, הרחיקו בני המשפחה עד למראכש במרוקו. בשנת 1837 המשפחה עלתה לארץ והתיישבה בצפת. בין העולים לארץ מהמשפחה היו גם דוד אלדאודי, אשתו רינה לבית לוסקי ובניהם שלמה ומכלוף. מכלוף אלדאודי (1909-1825) הוסמך לרבנות בגיל 18 ונשא לאישה את רחל לבית עבו. כמה פעמים יצא לאסוף כספים כשד"ר עבור הקהילה בצפת והרחיק במסעותיו עד פרס וצפון אפריקה. בשנים 1909-1889 שימש בתפקיד החכם באשי של עכו וחיפה. בנו, סלים (שלום) אלדאודי (1953-1870), הסבא שלי, היה מורה לעברית וערבית, כתב ספר זיכרונות רחב היקף שלא פורסם עדיין ("התועה בסבך החיים") ותרגם את הרומן אהבת ציון של אברהם מאפו לערבית ספרותית. מדובר בתרגום הראשון לערבית קלאסית של הרומן הראשון שנכתב בשפה העברית המתחדשת.[1]

​

מזיכרונותיו של סבי עולה כי במאה ה־18 חי במראכש יעקב אלדאודי, אחד מבני המשפחה, המכונה "עַכָּאן" שעליו שמעו סבי ואביו שבחים מופלגים. נאמר עליו, כך מסופר, שבכל פעם שהופיעו בש"ס בסיומה של סוגיה קשה ראשי התיבות וצ"ע [וצריך עיון] נהגו הרבנים בני דורו לפרש במילים 'וצריך עַכָּאן [יעקב בשפה הבֶּרְבֶּרִית] יפרשנה'. בשנת 1895, כחלק ממסע שערכו מכלוף ושלום בצפון אפריקה, ניסו להגיע מהעיר מוגדור (אסואירה) למראכש כדי לפקוד את קברו של הרב יעקב אלדאודי ואת קברותיהם של בני המשפחה האחרים בבית העלמין. אולם לצערם באותה עת מרוקו הייתה שרויה בעימותים אלימים בין הטוענים לכתר לאחר שמלך מרוקו נפטר. הדרך למראכש נחסמה בפני השיירה בה נסעו על ידי פרשים של שבט שהתמרד והם נאלצו לחזור כלעומת שבאו.[2]

​

חידת זהותו של יעקב אלדאודי, שהחכם באשי ובנו סיכנו את חייהם בניסיון שלא צלח לעלות על קברו, המשיכה לסקרן ולאתגר. בשנת 2016 פרסם הרב יוסף הלל מחקר רב כמות ואיכות ("מצבות מראכש", בשיתוף עם הרב יוסף פרץ) ובו תיעוד כ־500 נוסחי מצבות הרבנים בבית העלמין היהודי עם צילומי המצבות, קורות חייהם, מסמכים ומקורות נוספים לתולדות הקהילה מן המאות 20-16.[3] בספר פורסם לראשונה  כתב יד: "פיוט לכבוד הרבנים הקבורים בעיר מרכאס [מראכש] יע"א [יגן עליה אלוהים]" שחובר על ידי מחבר שזהותו אינה ידועה ככל הנראה בסמוך לשנת תרפ"ו (1926/1925). בפיוט הוזכר גם יעקב דאודי: "נָא חִיש קַבֵּץ נְדוּדַי./יִשְרָאֵל מְתֵי סוֹדִי./בִּזְכוּת רַב זֶרַע דַאוּודִי./ יַעֲקֹב אִישׁ תָּם נִקְרָא".[4] בשורות אלה מדובר על קיבוץ הגלויות לארץ בזכות הרב יעקב, מצאצאי דוד המלך המתואר על ידי שיבוץ מהפסוק: "יַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה כז).

​

לאחר שהתפרסם הספר התגלו עוד למעלה ממאתיים מצבות שהיו חבויות מתחת למבנים שהוקמו על הקברים וביניהם. בשנת 2021, בעריכת הרב יוסף הלל ובסיוע הרב יוסף פרץ יצא לאור הספר "קדושי מראכש" ובו ציוני המצבות וקורות החיים של 50 הרבנים החשובים ביותר, כולל גם רבנים שמצבותיהם נחשפו משנת 2016 ואילך. לאחר השיפוץ והתיעוד בבית הקברות ידועים כיום למעלה מאלף חכמים ורבנים מן העיר מראכש.

​

בתוך עבודת הקודש של שיפוץ הקברים והתיעוד, נמצאה גם עדות חותכת שהפכה את דמותו של יעקב אלדאודי מדמות שסיפורה עובר במשפחה מדור לדור לדמות היסטורית אמיתית. יהודה אסולין, העורך של שני הספרים שצוינו לעיל, שעסק בעצמו בשיקום הקברים, בישר לנו בינואר 2023 כי בתחילת שנת 2020, במהלך העבודות, נמצאו הקברים של שלושת בניו של יעקב אלדאודי: אברהם (נפטר בשנת 1848), חנניה (נפטר בשנת 1855) ושלמה (נפטר בשנת 1867). הקברים נמצאו מתחת ל"אוהל", עמודים וגג מעליהם שהוקמו על קברו של ר' חנניה הכהן, אחד מקדושי מראכש הנודעים, כפי שהוקמו מעל לקברי קדושים אחרים. ה"אוהלים" שנבנו לאחר זמן הסתירו תחתם ברבות השנים מצבות של נפטרים שזכו בכבוד ונקברו בקרבת הקדוש. בשלושת המצבות של הבנים הוזכר אביהם, ר' יעקב אלדאודי, עם התואר "החכם השלם", אך מצבתו של האב לא נמצאה. [5]

 

[1] ראו בהרחבה: ישראל בן דור, "משפחת אלדאודי- בין בבל, ספרד, מרוקו וארץ-ישראל", שרשרת הדורות, כתב עת של העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה, כרך כ"ו, גיליון מס' 3, נובמבר 2012 עמ' 18-4 .הנ"ל, "מנהיגות קהילתית בראי ההיסטוריה: הרב מכלוף אלדאודי", מובילים 1, פברואר 2021, עמ' 126-87. הנ"ל, "בין ערבית לעברית ובין ערבים ליהודים: שלום (סלים) אלדאודי – מורה, מתרגם וסופר", חיפה, גיליון 21, 2023, עמ' 33-29.

[2]שלום אלדאודי, התועה בסבך החיים: זיכרונות סלים (שלום) אלדאודי, הוצאה עצמית, 2002 .להלן :אלדאודי, התועה בסבך החיים, עמ' 157-153, 191. ישראל בן דור, "כיסופים למרקש", יהדות מרוקו מורשת הגות ואמנות, 18 (אפריל-יוני 2023), עמ' 26-22.

[3] יוסף הלל, מצבות מראכש, המרכז העולמי למורשת העם היהודי, המחלקה לחקר ותיעוד בתי עלמין,  2016. להלן: הלל, מצבות מראכש.

[4] שם, עמ' 688.

[5] ישראל בן דור, "כיסופים למרקש", יהדות מרוקו מורשת הגות ואמנות, 18 (אפריל-יוני 2023), עמ' 26-22.

​​