ד"ר ישראל בן-דור

 

מצאנו מים!

לאחר מלחמת העולם הראשונה נמצאה ארץ ישראל, שזה עתה עברה לשלטון המנדט הבריטי, במצב קשה ביותר. האוכלוסייה היהודית התמעטה כמעט במחצית. אולם בתוך פחות משלושים שנה ותוך כדי סכסוך מחריף בין יהודים לערבים, הונחו באותן השנים התשתיות שהובילו ברבות השנים להקמתה של מדינת ישראל. התנועה הציונית וכותבי תולדותיה העדיפו בדרך כלל להעלות על נס את ה'חלוצים', שקבעו את גבולות היישוב היהודי, על פי המיתוס, באמצעות המחרשה והרובה. אנשי המדע, הרופאים, היזמים, המהנדסים, התעשיינים ובעלי המלאכה, שיצרו את התשתית המדעית, התעשייתית והטכנולוגית שהפכה את הארץ מנחשלת ופראית לארץ מפותחת, לא נתפסו כדמויות הראויות להשתלב במיתוס ולכן תרומתם לא זכתה עדיין למקומה הראוי במחקר ובזיכרון ההיסטורי.

בניית הבית הלאומי חייבה את היישוב היהודי בארץ להתמקד בהשגת קרקע ומים מכיוון שהחקלאות נתפסה כדרך העיקרית להתיישבות ולעיצובו של 'היהודי החדש' בדמות 'הצבר', בן הארץ. המים היו לתנאי בלעדי למימוש החזון ומגדלי מים ובארות היו לסמלים של ההתיישבות היהודית. מימוש החזון הציוני חייב את המוסדות הציוניים להתמודד בהצלחה עם האתגר המדעי הכרוך באיתור מקורות מים שופעים וראויים לשתייה בארץ שמרביתה מדבר. מוסדות המחקר, חברות כלכליות, המוסדות הציוניים וגורמי הממשל הבריטי עסקו בהרחבה בסוגיית המים, מכיוון שהבינו היטב את חשיבותה. החיוניות של איתור מקורות מים גברה עוד יותר לאחר שהמוסדות הציוניים, שסברו בתחילה שיש  להסתמך בארץ על חקלאות בעל (המסתמכת על הגשמים) הגיעו בהדרגה למסקנה שהעתיד של החקלאות בארץ הינו חקלאות שלחין (השקיה).  

 

פרופסור יהודה ליאו פיקרד (1997-1900) היה חלוץ בפיתוח המחקר הגיאולוגי ויישומו לצורך פיתוחה של הארץ. באמצעות מחקריו ועל ידי הקמת החוג לגיאולוגיה, המחלקה לגיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים והמכון הגיאולוגי של מדינת ישראל, הניח פיקרד את היסודות למחקר הגיאולוגי האקדמי. פיקרד התמיד בעשייתו הברוכה ורחבת ההיקף לאורך כל שנות חייו. רשימה זו מתמקדת בפועלו החלוצי של פיקרד בחקר המים, באיתור מי תהום בכל הארץ ובהכוונת הקידוחים לתועלת ההתיישבות מעלייתו לארץ ועד מלחמת העצמאות.

 

 

ילדות ונעורים

ליאו יהודה פיקרד נולד ב־3 ביוני 1900 בכפר הקטן ונגן (Wangen) בגרמניה, בקהילה יהודית שמנתה כמה  עשרות משפחות יהודיות בקרב איכרים נוצרים ושמרה על אורח חיים אורתודוקסי. בני הקהילה  למדו בגימנסיות עירוניות ואף באוניברסיטה. משפחתו העתיקה את מקום מגוריה לעיר קונסטנץ (Constance), כדי להעניק לילדים חינוך טוב יותר. הכפר ונגן נמצא לגדת ימת בודן ((Bodensee, ימה צרה בגבולה הדרומי של גרמניה עם שווייץ ופיקרד אסף בהתלהבות אבנים, מאובנים וכלים מתרבות קדומה שהייתה בימה. בהיותו בן  שלוש עשרה הצטרף לתנועת הנוער הגרמנית וונדרפוגל ('הציפור הנודדת'). אחר כך הפך לציוני נלהב. בשנת 1918 ייסד סניף של תנועת הנוער הציונית "בלאווייס" (תכלת־לבן) בקונסטנץ.  כאשר נודע לו על הצהרת בלפור ועל הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בירושלים, התגבשו תוכניותיו. פיקרד בחר בלימודי הגיאולוגיה והחליט שיעסוק בהוראת תחום זה באוניברסיטה העברית בירושלים. כחמישה חודשים שירת בצבא הגרמני אולם ממנו ומשניים מחבריו נמנעה ההשתתפות בקורס הקצינים בגלל יהדותם. תקרית אנטישמית זו חיזקה את החלטתו לעלות לארץ ישראל.

​

לימודים ועלייה לארץ

בשנים 1924-1919 למד גיאולוגיה באוניברסיטת פרייבורג והשלים תחומי התמחות באוניברסיטאות ברלין ובון. בצד המקצוע הראשי, רכש, כמקובל אז, השכלה כללית רחבה במדעי הרוח. בחורף 1921-1920, בברלין, למד בין היתר את מדע מי התהום, שהפך בארץ ישראל לתחום המחקר היישומי החשוב ביותר עבורו. בכל שנות לימודיו, הרבה בסיורים גיאולוגיים. באחד מהם טיפס בלילה אפל עם סטודנט אחר על הר הגעש הפעיל ווזוב שבאיטליה, ושניהם צפו אל הלוע האדום והגועש. בדיעבד התברר לפיקרד ששניהם צפו בהתפרצות וולקנית, שלמרבית המזל הייתה מתונה...

פיקרד כיוון את מחקרו לדוקטורט לתחום המיפוי הגיאולוגי, מתוך מחשבה שארץ ישראל כמעט ולא נחקרה עד אז מבחינה זו. באוגוסט 1924 עלה לארץ באונייה מטרייסט ליפו. באונייה, פיקרד פגש לראשונה את ארתור רופין. על שאלתו של רופין, מה ברצונו לעשות בארץ כגיאולוג, השיב שבכוונתו למצוא מים בעמק יזרעאל, שבאותה עת הוקמו בו יישובים רבים. רופין, שעדיין היה סבור שבארץ עדיפה חקלאות בעל, השיב לו שיש מספיק מים...לימים, ניצחה הגישה האחרת שחייבה קדיחת בארות ופיתוח מקורות מים.

 

רופא האדמה

בכל זאת, רופין קיבל את הצעתו של פיקרד לחקור את עמק יזרעאל ובהסכם ביניהם, ב־24 בספטמבר 1924, נקבע שפיקרד אמור לחקור את מצב המים באזור עמק יזרעאל ולאתר מקומות שבהם, על פי התנאים הגיאולוגיים, קיימת הסבירות הגבוהה ביותר למציאת מים. היה זה הסכם ראשון בשורה ארוכה של משימות מסוג זה שפיקרד נטל על עצמו וביצע בהצלחה. בנוסף לדוחות, ערך פיקרד מפות גיאולוגיות. השכר היה ראוי וגם הצלחתו של פיקרד למצוא עבודה בתחום שבו התמחה, באותה עת, ראויים לציון. עם עלייתם ארצה, נאלצו מרבית האקדמאים שעלו אז לארץ, לסלול כבישים לפרנסתם.

פיקרד נסע לעמק יזרעאל מירושלים במונית שעברה דרך שכם וג'נין שבשומרון עד לכפר הערבי פוּלֶה, שבו הוקמה בשנת 1928 העיר עפולה. הנסיעה עם הנוסעים הערבים, הלוך ושוב, הייתה עבורו "הרפתקה מורטת עצבים". פיקרד מצא חדר קטנטן במושב מרחביה ובו ריכז את דוגמאות הסלעים והעפר שאסף בסיוריו. תוארו האקדמי ועצם עיסוקו עוררו תימהון. מנהלת המשק של האכסניה, אישה מבוגרת שדיברה יידיש בלבד, שאלה איזה מין דוקטור מוזר זה, שמשוטט בהרים וממלא את חדרו באבנים. מבחינתה, התואר דוקטור התאים לרופא בלבד ולכן כינתה אותו (באידיש)- "רופא האדמה".

בדצמבר 1924 עבר ממרחביה לגניגר. עד אמצע שנות השלושים ערך כמעט את כל סיוריו הגיאולוגיים לבדו וברגל. הממצאים סייעו למיקום קידוחים להפקת מים שהחלו להתבצע בשלהי שנות העשרים ובמחצית הראשונה של שנות השלושים והמים סייעו לפיתוח ההתיישבות והיישובים. כך, לדוגמה, קיבוץ משמר העמק כמעט ושילש את אוכלוסייתו בין השנים 1939-1932 לאחר שנחפרה הבאר השנייה לפי הוראותיו של פיקרד.

באמצע ינואר 1925 שב לירושלים וקיבל חדר לעבודה בבניין המכון לכימיה, שנבנה זה עתה בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. בחדר זה ריכז את האבנים, המאובנים וכלי הצור שאסף בעמק, כתב את הדוח וערך את המפה הגיאולוגית. זו הייתה ההתחלה הצנועה של תחום הגיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1925 קיבל מההנהלה הציונית את המשימה לחקור את חלקו המערבי של עמק יזרעאל, מג'דה (רמת ישי) ועד המורדות הצפוניים של הכרמל. האזור החדש חייב אותו להחליף מקומות לינה לעיתים תכופות והתנאים היו קשים מאוד. לילות רבים ישן על דרגש בצריף עץ ביגור. מצבו השתפר מעט כאשר קיבל את אחת מבקתות הפקידים שנבנו עבור בית החרושת למלט "נשר", שנמצא אז בראשית הקמתו.

בקיץ 1927 נשלח על ידי הקרן הקיימת לישראל לחקור את עמק חרוד והשתכן בתחנה החקלאית בבית שאן. עקב החום הכבד, יצא לסיוריו בארבע לפנות בוקר ואחריהם התרענן על ידי רחצה בתעלות המים של הבוסתן שהיה במקום. ב־11 ביולי 1927, בזמן שישב בתעלת מים ונהנה מהמים הקרירים, החלו המים לגעוש והתברר לו שנקלע לרעידת אדמה חמורה, שהסבה אבדות כבדות בנפש ונזקים  חמורים לרכוש. אחר כך, שוב בשליחות הקרן הקיימת, חקר את עמק הירדן המרכזי בין בית שאן לצמח ובאותה עת התאכסן במפעל לייצור חשמל בנהריים, שנמצא אז בשלבי הקמה.

בשנות השלושים הראשונות כללה פעילותו של פיקרד, בין היתר, סיורי שדה גיאולוגיים לאורך שתי גדות הירדן בין מפעל נהריים לבין הסכר במוצא הכינרת; איתור מקומות לקידוחים שיפיקו מי שתייה עבור העובדים במפעלי האשלג בים המלח; ייעוץ לקידוחי מים מוצלחים במושבות באר טוביה ורוחמה בדרום (שנבנו מחדש לאחר המאורעות בשנת 1929); מיפוי עמק הירדן התחתון, מיריחו עד בית שאן, כדי לבדוק היתכנות הקמת מסילת ברזל, שתוביל את המלחים המופקים מים המלח דרך עמק הירדן ובית שאן עד לנמל חיפה; איתור מי תהום בעזרת קידוחים עמוקים בקרבת יישובים וותיקים וחדשים באזור הקישון ובעמק חרוד. בשנת 1935 סייע פיקרד לקביעת המקומות לקידוחי מי תהום לצרכי העיר חיפה הגדלה והולכת ולתוכניות הפיתוח באזור המפרץ.

ככל שהחריף הסכסוך בארץ ישראל, רבתה חשיבותו המדינית של חקר המים. וועדות החקירה שהקימו הבריטים כדי להתחקות אחר הסיבות לאלימות טענו שאין בארץ קרקע ומים שיאפשרו עלייה נוספת של יהודים לארץ והתיישבותם. חיים וייצמן, שייצג את היישוב היהודי, התייעץ עם פיקרד כיצד להפריך את טענת הבריטים לגבי המחסור במים. פיקרד סייע לויצמן בהכנת הנתונים לועדת פִּיל, שקמה לאחר פרוץ המרד הערבי בשנת 1936, והעיד בפניה בעצמו.

בשנת 1937 הגיעה ועדה זו, לראשונה,  למסקנה שיש לסיים את שלטון המנדט הבריטי ולחלק את הארץ בין שתי מדינות, יהודית וערבית. מכיוון שעל פי תוכנית זו הנגב היה אמור להימסר למדינה הערבית, החליטו  המוסדות הציוניים לפעול גם בנגב ופיקרד בילה אז זמן רב בנסיעות במכוניתו בין אתרי הקידוחים בנגב הצפוני.

פיקרד גיבש בהדרגה את המסקנה שמלבד מי התהום של שפלת החוף, עיקר המים בישראל, במיוחד בצפון הארץ, נמצאים בסלעי הגיר הקשים (טורון וקנומן). ביוני 1942, בהתאם למסקנותיו, הציע לחברת "מקורות", שחיפשה מים עבור קבוצת גניגר, לקדוח במדרון הרי נצרת. היה זה הקידוח השביעי עבור הקבוצה ופיקרד העמיד את כל יוקרתו המקצועית על כף המאזניים. לדעתו, אקוויפֶר (מאגר מים תת קרקעי) נמצא גם בתוך הרי נצרת. לאחר שעות הודיעו לו הקודחים שהגיעו לעומק מאה מטרים ולא מצאו מים...פיקרד ביקש שיעמיקו עוד כמה מטרים ולאחר לילה ללא שינה, הודיעו לו בבוקר המחרת שהמים הנכספים נמצאו! הקידוח המוצלח הפך לאבן דרך בדרכו של פיקרד והוכחה למומחיותו הגבוהה וליכולתו כחוקר. לפי בקשתו, פיקרד נקבר בקיבוץ לאחר מותו.
לאחר ההצלחה באיתור מים בגניגר, התעוררו שאיפות למצוא מים בנגב. בחודשים מאי-יוני 1943 סייר פיקרד בנגב באזור קיבוץ ניר עם וחיפש מקומות מתאימים לקידוחים. פיקרד הסתובב בשטח, הקיש במקלו על הקרקע פעמיים ובמקומות אלו חפרו ומצאו מים! מקורות המים שנמצאו ביססו את ההתיישבות בנגב, אפשרו הקמת יישובים נוספים וכך השתכנעה וועדת אונסקו"פ (וועדת החקירה של האו"ם) שיש לכלול את מרבית הנגב בתחום המיועד למדינה היהודית בהצעת החלוקה. אספקת המים אפשרה את עמידת היישובים מול הצבא המצרי במלחמת העצמאות.  

 

באוויר החופשי

פיקרד ראה בגיאולוגיה מדע שפעולתו העיקרית היא "באוויר החופשי" ועיקרה עבודת השדה, הסיורים והתצפיות. עד אמצע שנות השלושים, במשך כעשור, פיקרד ביצע את כל הסיורים לבדו וברגל. בזמנים של מתיחות, כגון לאחר מאורעות 1929, נאלץ להפסיק את סיוריו. מחוץ למאמץ הפיזי ולבדידות, הסיורים היו כרוכים  גם בסכנה ממשית ובין הקורבנות באותן שנים היה גם היועץ הגיאולוגי של ממשלת המנדט, ג'ורג' סטנפילד בלייק, שנרצח ב־4 ביולי 1940 עם הנוטר היהודי יעקב שוויקי, באחד מסיוריהם באזור שפך זוהר, בחלקו הדרומי של ים המלח.

בשנת 1958 קיבל פיקרד את פרס ישראל. השופטים כינו את פיקרד: "חלוץ הגיאולוגיה בישוב", העלו על נס את התמסרותו לחקירה הגיאולוגית של הארץ משנת 1924 ואילך והדגישו שמחקריו השיטתיים היו הראשונים שבמידת הפירוט והדיוק אפשרו איתור מקורות מי תהום שסייעו לצמיחתה של ההתיישבות.  

בתוך כשלושים שנה, הצליח היישוב היהודי בארץ ישראל לבנות את התשתיות שנדרשו לבנייתה של מדינה מתקדמת. אחד מגורמי ההצלחה היה המשקל הסגולי הגבוה של אנשים רבי כישרון ויוזמה שהשכילו להעמיד את מיטב המדע והטכנולוגיה באותה עת  לרשות האתגר הלאומי. יהודה ליאו פיקרד תרם תרומה חשובה ביותר למאמצי ההתיישבות על ידי מציאת מי תהום ואיתור המקומות לביצוע קידוחים, באמצעות המחקר הגיאולוגי.

מקורות

תודה מיוחדת לבני יואב, דוקטורנט בחוג ללימודי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, על העידוד ועל הייעוץ המדעי.

 

 

אדרת, ראיון עם ניסן צורי = אדרת, ראיון עם ניסן צורי=אדרת עופר, "החלוץ שמצא את המים של הנגב", הארץ, 5 במרץ 2015 (Haaretz.co.il)   

בארי, הקיבוץ שלי=ישעיהו בארי, הקיבוץ שלי, משמר העמק 1950-1922, קיבוץ משמר העמק (1992)

ברמן, מחקר מים=ברמן רות, מחקר מים בקרב האוכלוסייה היהודית בימי המנדט הבריטי בפלשתינה-א"י 1948-1920, עבודת גמר לקבלת תואר שני של המחלקה ללימודי א"י, באוניברסיטת חיפה, חיפה 2015

גרוס, קליטת עולים אקדמאים=נחום גרוס, "קליטת עולים אקדמאים בשנות העשרים והמחקר ההידרולוגי", הציונות, מאסף י"ב (1987) עמ' 140-127

סופר, נהרות של אש=סופר ארנון, נהרות של אש, עם עובד/אוניברסיטת חיפה, ת"א (1992)

עזריהו, מגדלי המים=עזריהו מעוז, "מגדלי המים בנוף הציוני, אתרים, דצמבר 2016, עמ' 39-31

פיקרד, מוסד גיאולוגי ארצי=א"מ, ג- 339/60, תפקידי מוסד גיאולוגי ארצי ודרכי פעולתו, תזכיר מאת הפרופסור ל. פיקרד

פיקרד, מחקר ומעש=פיקרד ליאו יהודה, מחקר ומעש בגיאולוגיה חלוצית של ארץ ישראל, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים (1996)

פיקרד, מי התהום בארץ ישראל=פיקרד ל., מי התהום בארץ ישראל, הוצאת החברה העברית לארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תש"א (1940) 

פרומן, מונוגיאוגרפיה=פרומן ע., מונוגיאוגרפיה, אוניברסיטת חיפה, 1984

 

רוזנטל-טויב, רופא האדמה=רוזנטל-טויב ליאורה, "א-דוקטור פון דער ערד-רופא האדמה":פעילותו המדעית של פרופ' יהודה (ליאו) פיקרד ותרומתו לגיאולוגיה השימושית, 1948-1924, עבודה לתואר שני, החוג ללימודי ארץ ישראל, אוניברסיטת חיפה (2017)

שמלץ, התמעטות אוכלוסיית ארץ ישראל=שמלץ עוזיאל, "התמעטות אוכלוסיית ארץ־ישראל במלחמת־העולם הראשונה", בתוך: מרדכי אליאב (עורך), במצור ובמצוק, ארץ־ישראל במלחמת־העולם הראשונה, יד יצחק בן צבי, ירושלים (1991)